מתוך הבנה כי קוראינו בקיאים היטב בהלכות חג החנוכה, הדלקת הנרות, סדר התפילה וקריאת התורה וכו' בחרנו הפעם להביא לעיונכם 10 מהמנהגים הייחודיים של חנוכה בקהילות ישראל השונות ומקצת מטעמי המצוות והמנהגים.

א. בברכה על הדלקת נרות חנוכה אנו אומרים: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה". נשאלת השאלה היכן ציוונו? במסכת שבת ( דף כ"ג עמוד א') אנו מקבלים שתי תשובות. "רב אויא אמר "מלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים פרק י"ז פסוק י"א). ורב נחמיה אמר: מן "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". דהיינו דברים מרבנן ציווי הם לנו. מחזק אותם הרמב"ם בספרו "היד החזקה" (הלכות ברכות) באומרו: "מצווה שהיא חובה מדבריהם, כגון: מקרא מגילה והדלקת נר שבת והדלקת נר חנוכה.

ב. בברכות רבות שאנו אומרים הטקסט הוא "על נטילת ידיים" "על אכילת מצה" "על מקרא מגילה" וכו' . היה אם כן צריך בחנוכה לברך "על הדלקת נר חנוכה" ואנו אומרים "אשר קדשנו במצוותיו להדליק! נר של חנוכה". מדוע להדליק? מעניינת תשובתו של רבי צדקיהו בן אברהם הרופא (חי במאה ה-13 ברומא-איטליה) ב"שבלי הלקט": "הברכה להדליק נר של חנוכה, טעות סופר היא ואף על פי שבכל הספרים כתוב בהם להדליק, אלא אומרים אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות הדלקת נר חנוכה". על פי רבנו תם יש במצוות ההדלקה של נרות חנוכה משום שיהוי "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" ולכן אומרים: "להדליק נר של חנוכה".

ג. יש מנהג לאחר אמירת הנרות הללו (יש האומרים שבע פעמים) לאמר "ויהי נעם". הריב"ש, רבי יצחק בר ששת מן הראשונים ומגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, כתב שיש לאמר ויהי נעם וכן יושב בסתר שבע פעמים. רבי שמעון בן צמח דוראן , מגדולי הרבנים באלג'יריה במאות ה14-15 , מחבר השו"ת התשב"צ, ציטט בשם המהר"ם מרוטנברג שבנוסף לאמירת שבע פעמים ויהי נעם, יש לסיים באמירת פעמיים "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" ומדוע? "יש בו כמניין כהנים בגימטריא, לפי שכהני חשמונאי ובניו היו הולכים למלחמה ואמרו שבע פעמים ויהי נעם ופעמיים אורך ימים וכו' וניצחו! לכן תמך במנהג זה.

ד. מנהג בקהילות החסידים לומר קודם ההדלקה את היהי רצון שחיבר רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב , אחד מגדולי האדמור"ים בדור ה-5 לתנועת החסידות, הידוע כמחבר הספר "בני יששכר". "יהי רצון מלפניך וכו' שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך מצוות הדלקת נר חנוכה כאילו כיוונתי כל הכוונות שכיוונו הכהנים משרתי השם בעת אשר הערו למוות נפשם בשביל כבוד שמך הגדול, הגבור והנורא ואתה ברחמיך הרבים עוררת נצחך עליהם לנצח את אויביהם ולנצח על מלאכת בית ה'. הנני עושה על דעתם ועל כוונתם ועל דעת כל הצדיקים והחסידים שבדורותינו ופי כפיהם ועשייתי כעשייתם. בזכות המצווה הזאת תזכנו לנצח את אויבינו ולנצח על מלאכת בית ה"'.

ה. מנהג ידוע הוא כי נוהגים להדליק בבתי הכנסת לפני תפילת שחרית נרות חנוכה ללא ברכה. מקור מנהג זה הוא להודיע ולפרסם את הנס הגדול. ההדלקה בלילה יש בה גם משום להאיר "החושך" ההדלקה ביום בנוסף לפירסום הנס מביאה "תועלת" לאלה שמשום ה"אונס" (למשל הטסים בלילה טיסה ארוכה) , או לאלה ששכחו, ידעו בערב הבא על כמה נרות לברך וכמובן להוסיף נר למה שראה בבוקר בבית הכנסת. רבים מבתי הכנסת נוהגים להציב חנוכיה "חשמלית" על גג הבנין או על הקיר החזיתי ,מתוך כוונה לפירסומא דניסא לציבור הרחב , מבוגרים וילדים כאחד .

ו. תנועת חב"ד ידועה במפעלותיה לקרב את אחינו באשר הם שם אל קיום מצוות. הנושא בולט מאד במהלך חג החנוכה. צעירי חב"ד יוצאים לזכות הרבים במצוות הדלקת נר חנוכה. בכל פינה בעולם, בככרות המרכזיות, באתרים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת (הבית הלבן בוושינגטון, ככר הקרמלין ברוסיה , חזית מגדל אייפל בפריז ועוד ועוד) בצמתים בהם חולפים מאות אלפי נוסעים מדליקים שלוחי חב"ד חנוכיות ענקיות לפירסום הנס וליצירת סקרנות למהות חג החנוכה. חסידים ככלל נוהגים לשבת בביתם ממול הנרות למעלה מחצי שעה כדי לספר את מהות המצווה. בימים עברו נהגו אדמור"י חב"ד לחלק דמי חנוכה בנר רביעי ובנר חמישי בלבד. הרבי האחרון רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל הנהיג חלוקת דמי חנוכה מדי יום, משום חינוך הילדים שאת חלק ממעות חנוכה ילמדו לתת לצדקה. מנהג אחד "מוזר" הוא שחסידי חב"ד אינם נוהגים לשיר את "מעוז צור ישועתי" (כך נוהגות עדות נוספות). כשאתה שואל חסידי חב"ד מדוע? רובם משיבים כי האדמו"ר הזקן לא כלל מזמור זה בסידורו . יש המשיבים כי החבדניקים ממעטים במזמורים, גם בשבתות, פרט לאלה שכתב האר"י הקדוש. השאלה מדוע "בעל התניא" לא כלל מזמור זה בסידורו ומדוע בקהילות אחרות נמנעו מלאמרו. הסיבה היא ה"פחד" מתגובות הגויים לחלקי הטקסט כדוגמת: "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה וכו'" או "דחה אדמון בצל צלמון" ועוד. היו קהילות שנהגו מפחד של פרעות ,לשנות חלק מהטקסט הידוע.

ז. בהלכה מובא כי הנשים לא תעסוקנה בשום מלאכה, כולל מלאכת הבית במהלך חצי השעה שאחר ההדלקה. ביהדות כורדיסטאן  נהגו להחמיר בבכל זמן שהנרות דולקים. יהודי כורדיסטאן נהגו לאמר אחרי שירת "הנרות הללו" 7 פעמים את פסוקי "ויהי נעם" את פרק תהילים "יושב בסתר עליון" ולאחר זאת את "מזמור שיר חנוכת הבית" . לאחר ארוחת הערב , היו נוהגים להתאסף בבתי ידידים, לספר על מהות החג , על הניסים שנעשו לישראל בדורות השונים, כשבעל הבית המארח היה מגיש כיבוד לאורחיו. היו נוהגים לאסוף יום יום את שיירי השמן והפתילות של נרות חנוכה מכל שמונת הערבים ואז שורפים אותם בחגיגיות ביום השמיני. יהודי טוניסיה היו נוהגים להציב החנוכיה בגובה שבעה טפחים מול מזוזת הבית והיו משאירים אותה במקום זה עד חג הפורים. את פתילות הפשתן לנרות החנוכה היו טוות הסבתות או בעלות הבית. הייחודי במנהגי היהודים מטוניסיה היה יום ראש חודש טבת לו קראו בשם: "ראש חודש לבנות" היה זה יום חד מיוחד בו הנשים היו אופות עוגות דבש אותן שלחו יחד עם מתנות לבנות המשפחה. אם הייתה הבת מאורסת היה ארוסה מגיש לה מתנה מיוחדת. היום צויין בסעודה חגיגית לזכר מעשה הגבורה של יהודית (זו שהרגה את הולופורנס, שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל).

ח. מנהג יפה וייחודי היה נהוג ביום הראשון של חנוכה בבתי הכנסת של קהילת יהודי לוב. בקריאת התורה היה נקרא לעליה ראשונה גבאי בית הכנסת (ולא הכהן), מנהג עתיק זה היה במטרה לחלוק כבוד וייקר לגבאי הקהילה, המקדיש כל השנה מזמנו ומרצו שלא על מנת לקבל פרס, לבית הכנסת. יהודי לוב נהגו לסיים תפילת שחרית בימי חג החנוכה, לאחר "מזמור שיר חנוכת הבית" בקריאה של המשנה האחרונה במסכת ברכות דיבור המתחיל ב"כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים וכו" ומסיימים בדברי בעז אל הקוצרים "ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' ואומר נה' עמך גבור החיל ואומר אל תבוז כי זקנה אמך ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה'". מקור המנהג הוא הלימוד של "אל תבוז כי זקנה אמך" עליו אמרו חז"ל "למד מזקני אומתך" (ברכות נ"ד) דהיינו התקנות שתיקנו חז"ל בכל הדורות. מכיוון שחג החנוכה מדרבנן הוא, נהגו ללמוד קטע זה.

ט. מנהג מיוחד מקיימים יהודים יוצאי מרוקו, בעת הוצאת ספר התורה בשמונת ימי החנוכה. הנוהג לאמר שמונה פסוקים הקשורים לאור, או לנר. ואלה הם : 1) "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי " ( תהילים קי"ט) 2) "נר ה' נשמת אדם,חפש כל חדרי בטן" (משלי כ') .3) "כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו') 4) "כי אתה תאיר נרי ,ה' אלוקי יגיה חשכי" (תהילים י"ח). 5) " אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהילים צ"ז)  6) "ואורח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום (משלי ד'). 7) "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד" (תהילים כ"ז). 8) " קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" (ישעיהו ס'). מסיימים לאחר שמונת הפסוקים באמירת: "מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיהו י').

י. מנהגים מעניינים מאד התקיימו ומתקיימים אצל יהודי בבל (יוצאי גלות עיראק). בעיראק נהגו להדליק נרות חנוכה אך ורק בתוך הבתים, לא שח"ו לא ידעו נושא פירסום הנס, אלא היה חשש מפני פרעות המוסלמים. ביהדות עיראק בנים שעדיין סמוכים על בית הוריהם, אף על פי שגדולים הם (בשנים) אינם מדליקים נרות חנוכה. אם הבן נשוי ועדיין חי בבית הוריו, עומד ליד אביו בעת הברכות המכוון גם להוציא הבן. אחרי שסיים האב להדליק הנרות, הולך הבן לחדרו שלו ושם מדליק נרות שלו בברכה מלאה. יוצאי בבל אינם הולכים לבית קברות ביום זכרון אם חל בימי החנוכה. נוהגים להקדים את יום הזכרון לפני החנוכה. יהודי בגדד, נהגו בערב ראש חודש טבת ללכת להשתטח על קברו של יהושע כהן גדול הקבור שם. ביום זה נהגו יהודי בגדד להדליק נר נשמה גם לזכרו של רבי מאיר בעל הנס. יהודי ם בכל תפוצות ישראל נהגו לאכול מאכלי חלב בחג החנוכה, זאת לזכר הנס שנעשה ליהודית שנתנה חלב לאוייב ממלכי יוון.

לא הזכרנו את המנהגים הכה ידועים של הסביבון, מאכל הסופגניות והלביבות, אלה הידועים ומוכרים . אסיים בתפילה כי נזכה כולנו במהרה להנות מזיו אורה של המנורה בבית מקדשנו שיבנה בקרוב.